דרכי התבוננות במציאות:
בתרבות יון ורומי, וכן בתקופת הרנסנס ועד סוף המאה ה-19 שלטה השאיפה לחיקוי אשלייתי
של המציאות (מימזיס - חיקוי אשלייתי של המציאות).
בימינו המדע, הפילוסופיה והאמנות מכירים בעובדה שכל קליטה של המציאות היא זמנית, סובייקטיבית ומהוה בחירה סלקטיבית ונתונה למניפולציה.
יצירות אמנות משמשות פעמים רבות כדי לדון בנושאים הלקוחים מן הפילוסופיה [אהבת החכמה]- ההגות האנושית העוסקת באדם ובעולם הסובב אותו.
הן מייצגות כמראה את רוח הזמן (צייט גייסט) ואת התובנות האנושיות של התקופה, המקום והתרבות בה נוצרו.
לעיתים הנושא מתבטא בשם היצירה ונגזר ישירות מן הדימויים בה
נוף – 'נוף בשרון' – נחום גוטמן
דמות – 'הנגן העיוור'- פבלו פיקאסו, 1903
שם הדמות המצוירת – 'נפוליאון בונפרטה' – ז'אק לואי דויד
דימוי הלקוח משפת האמנות - 'קומפוזיציה באדום צהוב וכחול' – פיט מונדיריאן, 1921
פעמים רבות הנושא מובהר בשם היצירה, אך לעיתים הדימויים המצוירים מהווים אלגוריה לנושא בו רוצה האמן לדון . נושא מסוג זה יובן רק מתוך פרשנות וחשיפת היחס בין הדימויים למקום לתקופה ולתרבות בהם נוצרה היצירה.
לדוגמא- 'שבועת האחים ההוראטים' – ז'אק לואי דויד , 1784
הנושא הלקוח מהתקופה הרומית, העבודה מציגה נושא פטריוטי ובעל מוסר גבוה, המספר את הסיפור מהמאה ה-7 לפנה"ס על שלושת הבנים של פוליבוס הוראטיוס, שמת במאבק בין רומא לאלבה לונגה. כאשר הוראטיוס מרומא משביע את בניו בחרב להילחם במשפחה מאלבה. האמהות והאחיות דואגות ובוכות לשלומם של הבנים. המשפחה היריבה הייתה קשורה למשפחת האימהות ולכן הנשים אבלות כי הן יודעות שיאבדו אח או בעל. האמן מתאר את האחים שנשבעים לחרב ומתאחדים כאיש אחד למען אותה המטרה. הם מאמינים בצדקתם כאשר טובת המדינה היא עליונה וקודמת לשיקולים אישיים ואפילו קודמת למשפחה. כל זאת כאלגוריה למהפכה הצרפתית בתקופתו של האמן שהאמין וקידם בדרכו שלו את נכונותה של המהפכה
